דיון בצירוף הודעת צד ג' לתביעה העוסקת בהסכם זכויות בנדל"ן

ה ק ד מ ה

1.         התובענה המונחת בפניי הינה פרי המרצת פתיחה, אשר הוגשה בתיק ה"פ 1365/06 בבית המשפט המחוזי תל - אביב ביום 19.11.2006.

2.         ביום 12.02.2007 בהתאם להגדרות בס' 1 לחוק בית משפט לענייני משפחה, תשנ"ה - 1995, הועברו ההליכים בעניין דנן לבית משפט לענייני משפחה, נוכח מהות היחסים בין הצדדים. לפי ס' 79(ב) לחוק בתי משפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984, בימ"ש אליו הועבר עניין , לא יעבירנו עוד.

3.         עם העברת ההליכים הנתבע הגיש הודעת צד ג', ומנגד צד ג' הגיש בקשה למחיקה על הסף. מדובר בתובענה הקשורה להסכם בין הצדדים, כאשר לפסק הדין שניתן בין הצדדים יש השלכות בין צד ג' והנתבע.           

מהות הקשר בין הצדדים

4.         הצדדים חיו חיים משותפים וניהלו משק בית משותף בדירה השייכת לתובעת ברחוב **** משנת 20003.

5.         בין התובעת והנתבע נחתם ביום 15.02.2004 הסכם לזוגיותו וב- 06.10.2004 חתמו בני הזוג על הסכם זכויות בנכס שברחוב ***, בו ויתרה התובעת על חלק מזכויותיה לתובת הנתבע, בתמורה שיממן את השיפוץ שהיה בבניין בזמנו בבניין וכלל את הזכויות שנקנו מצד ג' בנוגע לגג.

6.         הצדדים החליטו, כי ברצונם להביא ילד משותף לעולם, אך מאחר והתובעת סבלה מבעיות רפואיות, נאלצה התובעת לעבור הפריה חוץ גופית באמצעות זרעו של הנתבע.

ד י ו ן

7.         על פי ס' 6 (ו) לחוק בית משפט לענייני משפחה, תשנ"ה - 1995 (להלן :"לחוק בית משפט לענייני משפחה") קובע :

" בית משפט לעניני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, יהא נושא התובענה או שוויה אשר יהא".

8.         נקבע, שסמכות בית משפט לענייני משפחה בעניין הינה רחבה וגמישה. באשר לשיקולים אותם על בית המשפט לענייני משפחה להפעיל לצורך עשיית שימוש בסעיף 6 ו' לחוק בית המשפט לענייני משפחה, עמד כב' השופט שוחט בתמ"ש 60265/99 בש"א 3879/00 צויבל נ' צויבל ואח' (לא פורסם):

"בהפעלת סמכות הצירוף על פי סעיף 6 (ו) לחוק ישקול בית המשפט גם את השאלה, אם הצדק והתועלת בצירופו של הצד השלישי לצורך בירור התובענה וההכרעה בסכסוך, עולים על הפגיעה בענייננו של הצד השלישי שעד לצירופו כלל לא היה צד לתובענה. על בית המשפט לבחון את השאלה, אם לא ניתן לברר את התובענה ולהכריע בסכסוך ללא נוכחותו של הצד השלישי כבעל דין בה.

במסגרת זו יש לבחון את מידת הפגיעה בענייננו של אותו צד ג' להיות מצורף באופן שאם ניתן להגיע לברור התובענה ולהכרעה בסכסוך שלא על דרך צירופו, כך יש לנהוג גם אם הדבר קשה יותר.

הגישה הכוללנית אינטגרטיבית של המחוקק בחקיקת החוק והמוצאת את ביטויה גם בסעיף 6 ו' לחוק, להביא לפתרון כולל של הסכסוך גם אם צדדים שלישיים שאינם בני משפחה מעורבים בו, אינה צריכה לבוא על חשבון הפגיעה בענייננו של אותו צד. אי לכך אין לעשות שימוש נרחב בהוראה זו".  (שם, ס' 3 לפסה"ד).

ואכן - עדים אנו לכך, כי בית המשפט לענייני משפחה, על דרך הכלל,  מצרף צדדים שלישיים שאינם בני משפחה בצמצום ובמשורה (ראו לדוגמא: תמ"ש (ת"א) 9336/99 בש"א 17692/99 מגן נ' מגן, תקדין משפחה 2000 (2) 18 מפי כבוד השופט גייפמן ; תמ"ש 29070/04 (ת"א) בש"א 7816/04 ר.ש. נ' ד.ש. (פורסם במאגר "נבו") מפי כבוד השופטת פרדו; תמ"ש (ת"א) 7143/01 דור נ' דור מפי כבוד השופטת ע' מילר; וכך פסקה לאחרונה גם כבוד השופטת שפרה גליק בבש"א 2111/05 פלונית נ' אלמוני ואח' (פורסם במאגר "נבו").

9.         יש להעיר כבר בשלב זה, כי מטרת חוק בית משפט לענייני משפחה הייתה להביא סכסוכי משפחה למיניהם בפני מערכת שיפוטית מיומנת ובעלת ניסיון ביישוב סכסוכים משפחתיים.

            אולם, לפעמים הגדרת החוק מביאה את בית משפט לענייני משפחה למקומות רחוקים, המצריכים מיומנות לאו דווקא בנושאים הקשורים לסכסוך משפחתי, אלא בנושאי משפט שונים כגון: דיני חברות, מקרקעין, שטרות, חוזים, נזיקין וכו'.

            יותר ויותר אנו עדים לפתיחת הליכים משפטיים שאין בתובענה עצמית שום זיקה לשאלות משפטיות בנושאים הקשורים לענייני משפחה, ורק הקשר המשפחתי בין הצדדים הוא זה שמביא את התובענה למפתנו של בימ"ש לענייני משפחה.

10.       הרעיון של בית משפט לענייני משפחה הינו מיקוד סכסוך המשפחה בבית משפט באמצעות הכלים שיש בהם כדי לטפל בכך. אולם, כאשר הסכסוך בין בני המשפחה הינו סכסוך משפטי ולא נראה, כי ישנה אפשרות ליישב את הסכסוך בתחום שנמצא מחוץ למעגל הרגיל של משפחה כגון: מזונות, משמורת וחלוקת רכוש, אלא מדבר על נושאים כגון: ביצוע שטר, זכויות במקרקעין, עסקת קומבינציה, תפעול חברה וכו', נאלץ בית המשפט להוסיף לעומס הקיים בטיפול דיני הנפשות כגון: משמורת, חטיפות קטינים וכד' ולעסוק בשאלות שבדרך כלל מטופלות בבית משפט השלום והמחוזי.

11.       המקרה בפניי הינו דוגמא לכך. מדובר בהסכם הנוגע לזכויות בנדל"ן בין התובעת והנתבע. לצד ג' הסכם נפרד עם הנתבע. מדובר  בשני מעגלי יחסים אשר נושקים אחד לשני, אולם אין איזור חפיפה ביניהם, אלא הקשר הוא קשר שרשרתי. התוצאה בתובענה המקורית תשליך על מהות הקשר בין הנתבע וצד ג'.